<h1>תמים דעים להראב"ד סימן צ"ד</h1>
<h2>דף נז.</h2>
זאת השאלה שאל ר' יעקב ישראל מרבי' יעקב ז"ל כי קטן הוא נגד פחת עבדי אדוני הקטנים. ואבי גם ראה (ותתו) [וחרט] דלתותיו לצעיר כמוני לא מעתה אבוש ולא עתה פני יחוורו. ואמרתי אולי נאבד הכתב השכח חנות אלי כהמה ועתה הנה מקצתו אני מגיד ראשונה על היין הנה היתה הברזא בחבית של יין תקועה מאד ומהודקת כדרך שאר ברזו' ובאתה ריבה אחת עבריה ושכשכה הברזא להוציא מן היין ולא יכלה ותבא האמה והניעתה (והוציאתה) [והנידתה] ולא יצאתה טפת יין לחוץ. ושאלתי [את] אדוני אם היין כשר מי מדמינן לאגרדמים (ע"ז נ"ח) ע"א שקדח במיניקת והעלה היין לפיו. ודקדקתי (לבני) [לפני] מאור הגולה טעמא דומיא דע"א שטועם את היין והחזירו הא לא העלה אעפ"י (שראה) [שראש] המניקת השני (ונגע) [נוגע] ביין והיה מוצצו בנשימתו והניעו והנידו מותר דדומיא (דנקיש"קניז) [דקנישקין] ומתני' דמסכ' זבין דמתני בעירובין (ל"ה) גבי שידה תיבה ומגדל. או דילמא (דלוליבא) [ללוליבא] מדמי[נ]ן ליה [ואסור] (לשתיה) [בשתיה]. והשיב שהיין כשר מאחר שלא יצאת טפה לחוץ. ולכשיפנה ישנה לי דלא דמי ללוליבא. ועתה ישנש מתניו וישנ' ויבינני מאי טעמא לא דמי ללוליבא. (ועתה ישנש) אם יש חילוק לדבר (שיהיה שם בהתר) [שהי' שם היתר] מתחלה לדבר שתחלתן לאיסור גבי יין.
